מסלול חיי מאיר ברנד

View מסלול חיי מאיר ברנד in a larger map

אודות סבא מאיר-סיפור ילדות

הוריו של מאיר ברנד
 שושנה ויעקב

סבא מאיר נולד ב-23.5.1936 בבוכניה שבפולין, להוריו יעקב ושושנה שנישאו בעיר משלניצה בשנת 1932. לסבי היה אח בכור ושמו שמעון, שנולד בשנת 1934.
משפחתו של סבי הייתה משפחה דתית ואמידה מאוד. למשפחה היו מספר טחנות קמח. המשפחה עסקה בטחינת קמח. הטחנות פעלו ע''י זרימת מי הנהר העובר בבוכניה. בגיל צעיר מאוד(לפני גיל 3) התחיל סבי ללמוד ב''חידר''-שם הוא למד קרוא וכתוב. שכניו של סבי היו גויים ועד מלחמת העולם השנייה היו ביניהם יחסים טובים.בכל שבת הייתה הולכת כל משפחתו של סבי לבית הכנסת להתפלל. בחג חנוכה כל היהודים הדליקו חנוכיות ושמו אותן על עדן החלון כדי שכולם יראו שהם הדליקו חנוכיה, ובפסח היו עושים ליל סדר עם כל המשפחה וכמובן אכלו רק מצות.
                                                                                                                                                       

מאיר ברנד במלחמת העולם השנייה

סבי עם בת דודתו מרים

ב1939, כשסבי היה בן 3 נכנסו הגרמנים לפולין. באוגוסט 1943 שסבי היה בן 7 וחצי הגיעו הגרמנים לבוכניה.''הימים נהיו קשים מאוד, הגרמנים ירו והרגו את היהודים בכל מקום ובכל הזדמנות''(על פי מילותיו של סבי). בהמשך הוקם הגטו ובו ריכזו הגרמנים את יהודי העיר בוכניה והסביבה. כמו שאר היהודים גם סבי ובני משפחתו  הועברו לגטו זה.לכל היהודים היה ידוע שהגרמנים מתכוונים להשמיד את כל היהודים על ידי שליחתם למחנות הריכוז, ולכן החליטה משפחתו של סבי לנסות ולהציל שלושה ילדים-אחד מכל משפחה:את סבי, את בן דודו איטק,ואת בת דודתו מרים. התוכנית הייתה להבריח את הילדים מפולין לצ'כיה.
בגבול הייתה אמורה לחכות להם דודתם דורה ומשם לנסוע יחדיו ברכבת להונגריה (מאחר שהונגריה לא הייתה אז כבושה על ידי הגרמנים). בהונגריה תוכננה המשפחה להתפצל- דורה הייתה אמורה לאמץ את סבי ואיטק, ואת מרים להעביר למשפחה מאמצת יהודייה בהונגריה. באחד הלילות לקח מורה דרך פולני את שלושת הילדים והם הלכו ברגל שלושה שבועות עד לגבול פולין- צ'כיה שמה חיכתה כפי שתוכנן מראש דודתו של סבי שהיה לה דרכון הונגרי מזויף. משם נסעו הילדים עם דורה ברכבת להונגריה. שלא כמו בתוכנית המקורית הדודה לקחה איתה  רק את איטק. את סבי היא לא יכלה לקחת מאחר שבדרכון שלה היה כתוב שיש לה שני ילדים  בלבד והיא הגיעה לגבול עם ילד נוסף שהוא בנה הפרטי.הדודה עם שני הילדים נסעו לכפר קטן  בהונגריה וסבי נסע לבדו לבודפסט(עיר הבירה של הונגריה).

דודו של סבי, יחזקאל

סבי הסתובב לבדו ברחובות ללא אוכל וללא מחסה, שמו היה דודק יוזף(שם פולני שהוריו נתנו לו) ועל פי מצוות הוריו הוא חי כילד פליט פולני ולאיש היה אסור לדעת שהוא יהודי. כשמונה חודשים חי סבי כילד רחוב,עד שפגשה אותו בחורה צעירה בשם כיסוי ''בוגוטה אילונה'' ושמה האמיתי ברטה. ברטה הייתה במחתרת היהודית הציונית בהונגריה, ותפקידה היה לגלות ילדים יהודיים ולהצילם. סבי סירב לגלות לה שהוא יהודי אך ברטה הבינה שהוא יהודי.כפי שברטה מספרת, המצב הגופני של סבי היה נורא ביותר ולדעתה תוך מספר ימים אם לא הייתה מצילה אותו, הוא היה מת.
ברטה לקחה את סבי לביתה וטיפלה בו במסירות רבה כמה שבועות. כשהיה סבי בן 8 יצאה רכבת קסטנר אל שוויצריה ועליה סבי וברטה. הרכבת לקחה איתה יהודים רבים. הרכבת לא הגיעה אל היעד- שוויצריה כי הגרמנים שיקרו את ד''ר קסטנר, ובמקום לשחרר את היהודים בשוויץ, הם הובילו אותם למחנה ריכוז ושמו ''ברגן בלזן'',ושם שהו סבי וברטה כמה חודשים עד גמר המלחמה בשנת 1945. עפ''י עדותו של סבי, מחנה הריכוז היה נורא והרעיבו שם את היהודים למוות. בסיום המלחמה הועברו כל היהודים שנשארו בחיים,בהם סבי לשוויצריה, שם טופלו בילדים ע''י הצלב האדום.

עלייתו של מאיר ברנד לארץ ישראל









העתקק תעודת עלייתו של סבי ארצה

בסוף 1945 נשלחו הילדים ע''י תנועת הנוער הציונית באונייה עם תעודות לגליות לישראל. סבי הגיע לארץ ישראל וכאן בת דודתו הרחוקה מינה ,שזיהתה את שמו במודעה בעיתון, אספה אותו לקיבוץ נווה איתן שם למד והתחנך , ובו הוא חי עד היום. סבי השתלב בחברת הילדים בקלות והצליח ללמוד את השפה העברית במהירות. כשסבי הגיע לארץ הוא נפגש עם דודו יחזקאל (אביו של איטק) שגר בבלגיה. יחזקאל ראה את שמו של סבי בעיתון ובו כתוב מי עלה לארץ ישראל והחליט להגיע כדי לחפש את סבי ולמצוא אותו. הוא הגיע במיוחד מבלגיה כדי לפגוש את סבי, ובאותה הזדמנות הוא סיפר לו דברים רבים: איך הוריו ואחיו נספו(באושוויץ), על איטק בנו שניצל,ועל שורשי המשפחה. סבי שמח והתרגש מאוד לראותו. על מרים שגם כן ניצלה נודע לסבי במקרה כאשר ראה את שמה במודעה בעיתון של משפחות שעולות לארץ והחליט ליצור קשר עם משפחתה המאמצת שאיתה עלתה והתמקמה בירושלים.