בתום העבודה הילדים היו מכינים שיעורי בית ואוכלים ארוחת ערב בחדר האוכל של המבוגרים. בגמר ארוחת הערב הם היו מתארגנים לשינה והיו הולכים לישון. בגניגר הייתה בעיה גדולה מאוד של דבורים שהיו עושים נזקים לפירות. רצו להפחית את מספר הדבורים ולכן החליטו לעשות "מבצע" - כל ילד שמביא עשרה דבורים מתים מקבל בתמורה ריבוע שוקולד, בתקופת הצנע זה נחשב לפרס יקר ערך. סבי שרצה לקבל גם קוביית שוקולד , שבעינו פרס זה היה "חלומי", ניסה להרוג דבורים. תוך כדי ה"צייד" של הדבורים סבי קיבל עקיצה במצח. הסתבר שהוא היה רגיש לעקיצות דבורים ולכן כל פניו התנפחו והוא לא יכל לראות בעיינים שבוע ימים, כיוון שלא הצליח לפתוח אותם מרוב נפיחות. בכיתה ט' עבר סבי ללמוד בקיבוץ גבע (השכן לקיבוץ נווה איתן), כיוון שאנשי הקיבוץ רצו שהילדים יהיו בבית במשך השבוע. בני הנוער ואיתם סבי היו קמים מוקדם בבוקר ונוסעים לגבע. היה קשה מאוד לקום בבוקר, מספר סבא, ולכן שהנהג היה מתקרב לנווה איתן הוא היה מתחיל לצפצף, כדי להעיר אותנו, ואנחנו היינו רצים לאוטובוס עם התיק והסנדלים ביד. בכיתה י"ב היה סידור מאוד "מיוחד ומעניין", קראו לזה: "כיתה י"ב המקובצת" - אספו את כל הילדים מהקיבוצים מכל הארץ שהיו בכיתה י"ב, ושלחו אותם לגור בקיבוץ רמת רחל שליד ירושלים. השמחה הייתה רבה לפגוש ילדים מכל הארץ. המורים היו מעניינים ומרתקים (כולם מהאוניברסיטה בירושלים). לאחר כחצי שנה של לימודים קשים מאוד שערכו "מסביב לשעון", בבוקר בערב ובלילה, כשסבי היה בן 18, הסתיימו הלימודים, וכל התלמידים חזרו לקיבוצים מהם הגיעו.
 |
| סבא מאיר בצעירותו |
כשהגיע סבי ארצה בגיל 9, הוא התחיל ללמוד בבית הספר בנווה איתן עם בני גילו בכיתה ד'. סבא גר בבית הילדים עם בני גילו מהקיבוץ (זאת אחת הסיבות לכך שגם ילדים ללא הורים היו יכולים להיקלט בקיבוץ). על סבי היה ללמוד רבות בתקופה קצרה: את השפה העברית, קרוא וכתוב, הא''ב, חשבון וכל החומר הנלמד בכיתות א' ב' ו-ג'. בנוסף הוא היה צריך ללמוד יחד עם כיתתו. כל יום אחרי הלימודים היו סבי וחבריו הולכים לעבוד בקיבוץ: ברפת, בלול, בבתי הילדים של תינוקות וגן וכדומה. רק לאחר מכן היו מכינים את שיעורי הבית. כשסבי היה בכיתה ו' כשהוא עבד במוסך יחד עם חברו, הם החליטו לשחק בטרקטור. הם הסתכלו לצדדים כדי לראות שאין אף אחד בסביבה , עלו על הטרקטור ושיחקו בו. בטעות הטרקטור התחיל לסוע לבד, סבי לא התבלבל והחליט ללחוץ עם שתי הרגליים על הבלם והטקרקטור נעצר. אף אחד לא ידע על כך עד היום. בכיתה ז' הסתבר שאין מספיק ילדים כדי לפתוח את שנת הלימודים בבית הספר בנווה איתן, ולכן כל תלמידי ז'-ח' נשלחו לפנימייה בקיבוץ גניגר שליד עפולה. היינו נוסעים כל יום ראשון באוטובוס וחוזרים ביום שישי לפנות ערב. כל בוקר המטפלת בבית הילדים הייתה מעירה את הילדים, סבי ושאר הילדים היו מתארגנים, אוכלים ארוחת בוקר קלה בחדר האוכל של הילדים והולכים לבית הספר. כשבית הספר נגמר הם היו הולכים לאכול ארוחת צהריים בחדר האוכל של הילדים ולאחר מכן הם היו הולכים לעבוד במשק.
 |
סבא מאיר בצעירותו |
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה