הקמת משפחה

 


סבא מאיר וסבתא חנהלה ביום חתונתם



את סבתי חנהלה סבי פגש פעם ראשונה במחנה קייץ לפני הגיוס לצבא. הוא  היה מדריך וסבתי הייתה חניכה. במהלך הצבא לאחר שסבי סיים קורס קצינים , וסבתא רק התגייסה, הם נפגשו במקרה בטרמפיאדה על יד בת גלים. סבתי שהייתה שחיינית נסעה להתאמן בשחייה. בהמשך הצבא הם נפגשו כמתוכנן כמה פעמים, רוב הקשר היה במכתבים. ב-8.8.1958  החליטו סבא וסבתא להתחתן. החתונה נערכה בקיבוץ רמת יוחנן על הדשא. חנהלה היתה כמה חודשים לאחר סיום השירות הצבאי. היא שירתה בנח"ל כמפקדת מחלקה. סבא עבד בנווה איתן כמרכז גידולי שדה (גד"ש). ''החלטנו לעבור לגור בנווה איתן. ההחלטה היתה קשה חנהלה רצתה להתגורר ברמת יוחנן, אך החלטנו שננסה להתגורר בנווה איתן תקופה, ולאחר מכן נחליט. לבסוף החלטנו ש''נעזור'' לנווה איתן ונתגורר שם כי כמעט ולא חיו שם אנשים''. ב-10.5.1959 נולד עדי בנו הבכור של סבי. במשך כל התקופה הזאת שירת סבא במילואים , ''היו גם שנים ששירתתי 120 יום בשנה'' הוא מספר. ''ב-1960 קיבלנו אני וחנהלה הזמנה לבקר את המשפחה שלנו באנגליה. באוגוסט של אותה שנה השארנו את עדי כחודשיים ברמת יוחנן אצל סבא וסבתא שלו, הורייה של חנהלה והפלגו לאנגליה. היה מאוד מצער להשאיר ילד כזה קטן אך חשבנו שאסור לוותר על הזדמנות לנסוע לחוץ לארץ. במשך כל הטיול התגעגענו לעדי וכל פעם חשבנו להפסיק את הטיול ולחזור. הסתובבנו באנגלייה, הכרנו את כל המשפחה ולאחר מכן המשכנו לטייל באירופה- צרפת, הולנד, שוויצריה ואיטליה. את כל המדינות האלה נסענו בטרמפים''. ''ביוני 1964 נולד בני השני ליאור. ליאור היה ילד גבוה, חמוד ופרחח. ליאור כמו שאר הילדים,  ישן בבית הילדים. בערך בארבע אחר הצהריים היינו ההורים לוקחים את הילדים מבית הילדים, ובערב היינו מחזירים אותם בחזרה לבית הילדים, ומשכיבים אותם לישון. הורים שהיו להם כמה ילדים, היו רצים מבית ילדים אחד לשני''.  ב- 21.11.1968  נולד זהר(אבי) בנם הצעיר של סבא וסבתא. זהר לא אהב את הלינה המשותפת בבית הילדים, וכשהוא היה בן שמונה, הוא הודיע לסבא וסבתא שהוא לא רוצה לישון בבית הילדים בלילה. "כשזהר מודיע, אז זה סופית, האמת אהבנו מאוד את החלטתו, ושמחנו מאוד שזהר ישן אצלינו''. מאחר ובתקופת ההתשה, שמחבלים מירדן ירו קטיושות כל הזמן, הוסיפו לביתם של סבי וסבתי חדר ביטחון וזהר תפס לעצמו את חדר זה. שזהר היה בן 14 הוא החליט לחזור לבית נעורים ולישון בלילה בחדר יחד עם כמה  חברים. ''בזמן מלחמת ההתשה ילדי הקיבוץ ישנו במשך 3 שנים רצופות במקלטים, זה היה מאוד קשה , לקחנו את הילדים כל אחד למקלט שלו, ונפרדנו מהם ללילה''. עוד תקופה שסבא זוכר היא ש 1970 חנהלה יצאה ללמודי אחות מוסמכת בבית חולים עפולה. היא עבדה בלילות ובימים, וסבי טיפל בילדים.''